כהן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור 19%, המורכבות מנכות בשיעור 10% בגין מגבלה בתנועות עמוד השדרה (לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות) ונכות בשיעור 10% פגיעה עצבית ברגל ימין (לפי תקנה 32 (1)(א)(1) לתקנות).

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.התובע, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.5.11, בעת שנהג באוטובוס. לפי הנטען בתביעה, במהלך הנסיעה במהירות עלה האוטובוס על קופצן ("במפר") והתובע חש מכה חזקה בגבו. התובע הגיש תביעה למל"ל להכרה בתאונה כתאונת עבודה וקביעת דרגת נכות.

2.ועדה בדרגה ראשונה קבעה תחילה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. ועדה לעררים הפכה את ההחלטה וקבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 19% כמפורט ברישא. בטרם ניתנה החלטת הועדה לעררים ביקשה הועדה לקבל חוות דעת של יועץ נוירולוג. היועץ הנוירולוג, ד"ר מחאג'נה, בדק את התובע וחיווה דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין פגיעה עצבית ברגל ימין. בחוות דעתו ציין המומחה כי מעיון בתיקו הרפואי עולה כי בשתי הזדמנויות בעבר התלונן על כאבי גב תחתון. עוד ציין כי "בתיקו הרפואי אין עבר של בעיה שורשית ברגליים". הועדה לעררים קיבלה את חוות דעתו, וכן קבעה לתובע נכות נוספת בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש כמצויין לעיל.

3.הנתבעת מבקשת היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתה, כי מעיון במסמכים רפואיים ביחס לתובע, עולה כי הוא התלונן בעבר על כאבי גב. כמו-כן, בפברואר 2011, בסמוך לתאונה, אובחן התובע כסובל מכאבי גב עם סימפטומים של הקרנה. לטענת הנתבעת, המסמכים האמורים מלמדים על פגיעה קודמת של התובע בתחומים בהם נקבעה לו נכות צמיתה במל"ל, באופן שיש לייחס את הנכות שנקבעה, או למצער את חלקה, לאותן פגיעות ולא לתאונה נשוא התביעה, וכי המסקנה הסבירה בנסיבות היא כי מלוא המסמכים הרלוונטיים לא עמדו לנוכח עיני הוועדה בעת שקבעה את קביעתה.

4.התובע טוען כי אין לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתו, מאופן פעולה הוועדה במקרה דנן, ומהרישומים בפרוטוקול הוועדה ובחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה, עולה כי מכלול החומר הרפואי של התובע עמד כנגד עיניהם, וד"ר מחאג'נה אף התייחס במפורש בחוות דעתו לתלונות קודמות של התובע ביחס לגב. מכל מקום, לטענת התובע, הנתבעת לא הוכיחה כי מלוא החומר הרלוונטי עמד כנגד עיני הוועדה. בנסיבות אלא אין מקום לאפשר הבאת ראיות לסתור, דבר שהוא בגדר חריג שיש לנקוט בו בנסיבות מיוחדות בלבד.

הכרעה:

5.נקודת המוצא הינה כי מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הינו בגדר חריג שיתאפשר רק במקרים מיוחדים. זאת, נוכח התכליות העומדות בבסיס הוראת חוק הפלת"ד בדבר מעמדה המחייב של נכות שנקבעה עפ"י דין בהליך לפי החוק, הנעוצות בטעמים של יעילות הדיון ושל אחידות הקביעה הרפואית המשמשת בהליכים שונים בגין אותה פגיעה.

6.בפסיקה נקבעו אמות-מידה מנחות להפעלת שיקול-הדעת של בית המשפט בבואו לדון בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, המתייחסות לקטגוריות שונות של מקרים. לענייננו בבקשה זו רלוונטית הקטגוריה שעניינה חוסר במסמכים רפואיים רלוונטיים שעמדו בפני המל"ל בעת שקבע את נכות התובע. לעניין זה נקבע כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור מקום בו - "לא היו לפני הועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, אשר היו עשויות לשנות את התוצאה" (א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמ' 776; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אילוש (2007) (פורסם בנבו); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77

7.השאלה הראשונה שיש להידרש הינה, איפוא, האם בפני הועדה היו מלוא הנתונים הרפואיים הרלוונטיים ביחס לתובע. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בשלילה, יש לבחון האם מדובר בחומר רפואי רלוונטי במידה המצדיקה מתן רשות להבאת ראיות לסתור, שכן לא כל חוסר בנתונים שהיו בפני המל"ל יצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעתו אלא נדרשת זיקה מהותית/ממשית בין אותם מסמכים לבין הקביעה עפ"י דין.

8.לפי המצוין בפרוטוקול הועדות שדנו בעניינו של התובע, היה בפניהן כרטיס רפואי של התובע. בחומר הרפואי נכלל גם תיעוד על תלונות קודמות של התובע על כאבי גב תחתון, כעולה בבירור מחוו"ד ד"ר מחאג'נה ביחס לשתי תלונות לעניין זה. עם זאת, קביעתו הפוזיטיבית של ד"ר מחאג'נה, אשר חוות דעתו שימשה את הועדה, לפיה "בתיקו הרפואי אין עבר של בעיה שורשית ברגליים", איננה מתיישבת לכאורה עם המסמך שצירפה המבקשת, ממנו עולה כי כ- 3 חודשים בלבד לפני התאונה התלונן התובע על כאבים בעכוז ימין ובבדיקתו על-ידי אורתופד אובחן כסובל מכאב גב עם סימפטומים של הקרנה (Backache with radiating symptoms”"). מסמך זה לא נזכר בחווה"ד של ד"ר מחאג'נה, ומנגד מצוינים בה שני מסמכים רפואיים ספציפיים אחרים מעברו של התובע בהם תועדו תלונות בגין כאבי גב ללא דיווח על גירוי שורשי. לאור האמור, יש לכל הפחות לומר שקיימת אי-בהירות ביחס למהות החומר הרפואי בעניינו של התובע שעמד בפני הועדה. בהקשר זה נפסק, כי אי-בהירות כאמור עשויה להצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור. ראו לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא ריבלין בע"א 7682/06 הנ"ל, כדלקמן:

" בית משפט השלום לא שוכנע, במקרה זה, שהחלטת הועדה הרפואית התבססה על מידע חסר. בית המשפט לא התעלם מן האמירה שנכללה בפרוטוקול הדיון של הועדה, לאמור: כי "אין כל תיעוד למצב קודם". אולם מנגד, התייחס בית המשפט לעובדה שהועדה כתבה במפורש שהובא בפניה כרטיסו הרפואי של המשיב. בית המשפט קבע כי לא נסתרה החזקה שלפיה הועדה, בהתאם לדרישות התפקיד המוטל עליה, בחנה את עברו הרפואי של המשיב בטרם פסקה באשר לנכות הנובעת מן התאונה. את המשפט "אין תיעוד למצב קודם" פירש בית המשפט כמתכוון להיעדרו של תיעוד רלבנטי, שיש בו כדי לשלול את קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.

  אפשר שפרשנותו של בית משפט השלום לדברים שנכתבו בפרוטוקול היא נכונה. אולם אין וודאות בדבר, ואפשר שאכן הועדה לא נחשפה, או לא היתה ערה, לקיומו של תיעוד קודם רלבנטי. יש להדגיש עוד, כי הועדה ציינה שהובא בפניה "כרטיס רפואי" ו"תעודות רפואיות", אולם אף אם נניח כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי הרלבנטי, שבו נכלל תיעוד בדבר פגיעות שעבר המשיב ברגלו, הרי שהמבקשות מצרפות מסמכים נוספים, שלא צוינו ברשימת המסמכים שהיו בפני הועדה, ושגם בהם יש התייחסות לפגיעות בברך ימין או ברגל ימין.

בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור".

9.  כפי שצוטט לעיל, המסמך הרפואי מפברואר 2011 מעלה כי התובע אובחן כסובל מסימפטומים של הקרנה בשל כאבי גב, לאחר שהתלונן על כאב בעכוז ימין. במסמך סיכום האשפוז של התובע מיום 26.5.11, לאחר התאונה נשוא התביעה, עולה כי התובע התלונן כי מיד לאחר התאונה "חש כאב בגב תחתון ישבן מימין". האבחון הרפואי שנערך עובר לתאונה, הממוקד לאותו תחום לגביו נקבעה פגיעתו של התובע בתאונה, ובפרט נוכח סמיכות הזמנים בין השניים, מהווה נתון עובדתי ורלוונטי להערכת הקשר הסיבתי בין מצבו הנוכחי של התובע לבין התאונה נשוא התביעה, אשר עשוי היה להשפיע על החלטת ועדת המל"ל לו היה בפניה.

10.נוכח כל האמור, אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור. כתב מינוי יינתן בנפרד.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.